<h1>ראבי"ה סימן אלף ב'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שאלה. ראובן ושמעון אחיו או שאר שותפין ויש להם בתים בחצר אחד או בשכונה אחת ולשניהם חפירה אחת לבית הכסא שלהן אך מלמעלה חלוקין הבתי כסאות לצניעות ונופלין לגומא אחת. ועתה בא ראובן לחלוק ביתו לשני(ה)ם ומתוך כך ראוי ביתו לתוספת דיורין. והנה שמעון עומד ומערער ואומר על הבית כסא שמפני חלוקה יש תוספת דיורין ומתמלא מהרה. וראובן אמר לא אמנע מלעשות תוספת דיורין בכל אשר ארצה. הדין עם מי. תשובה. דעתי נוטה שהדין עם ראובן שהרי קודם החלוקה היה יכול למלאות כל ביתו דיורין, הכי נמי השתא דפלוג אין בערעור שמעון כלום. דתנן בפרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ט ע"ב) לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין [בנה עליה ע"ג ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין] אלא אם רוצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. ופרכינן בגמרא אסיפא והלא מרבה עליהן את הדרך, ומשני אמר רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא. פירוש דכי היכי דקודם חלוקה היה יכול למלאות ביתו דיורין ולהרבות עליהם הדרך [הכא נמי השתא וכו'] אבל ברישא דמחצר לחצר הוא לא (שכיח) [שרינן] לה להרבות עליה הדרך. וכן פירש רשב"ם התם. והא דאמרינן בחזקת הבתים (נ"ז ע"ב) א"ר יוחנן משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה, היינו בדבר שלא היה לו עד עתה כח וחזקה כלל בחצר. ונ"ל דאפילו תנור וריחיים יכול לעכב (מן הכביסה היינו בדבר שלא היה) מלהעמיד ואם העמיד ושתקו יש לו חזקה כדתנן התם במתני'. והיינו דתנן בפרק לא יחפור (כ' ע"ב) חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין ועושה כלים ומוכרן בשוק, פירוש דלא אחזיק להכניס לחצר שיש להם שותפות בו אלא להוציא לחוץ למכור. ומסיים התם ואינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחיים ולא מקול התינוקות, דלהא מילתא אחזוק לכל הפחות. ואפילו לכתחילה יכול לתקן ריחיים ותנור בביתו ואינו יכול למחות, שבביתו היכא שאין להן שותפות בו הוא מתקן. ובלבד שירחיק כשיעור המפורש במתני' פרק לא יחפור (כ' ע"ב) ובעניין זה קבלתי מאבא מרי. אבי העזרי.
<h2>דף ס.</h2>
שאלה. ראובן ושמעון אחיו או שאר שותפין ויש להם בתים בחצר אחד או בשכונה אחת ולשניהם חפירה אחת לבית הכסא שלהן אך מלמעלה חלוקין הבתי כסאות לצניעות ונופלין לגומא אחת. ועתה בא ראובן לחלוק ביתו לשני(ה)ם ומתוך כך ראוי ביתו לתוספת דיורין. והנה שמעון עומד ומערער ואומר על הבית כסא שמפני חלוקה יש תוספת דיורין ומתמלא מהרה. וראובן אמר לא אמנע מלעשות תוספת דיורין בכל אשר ארצה. הדין עם מי. תשובה. דעתי נוטה שהדין עם ראובן שהרי קודם החלוקה היה יכול למלאות כל ביתו דיורין, הכי נמי השתא דפלוג אין בערעור שמעון כלום. דתנן בפרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ט ע"ב) לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין [בנה עליה ע"ג ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין] אלא אם רוצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. ופרכינן בגמרא אסיפא והלא מרבה עליהן את הדרך, ומשני אמר רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא. פירוש דכי היכי דקודם חלוקה היה יכול למלאות ביתו דיורין ולהרבות עליהם הדרך [הכא נמי השתא וכו'] אבל ברישא דמחצר לחצר הוא לא (שכיח) [שרינן] לה להרבות עליה הדרך. וכן פירש רשב"ם התם. והא דאמרינן בחזקת הבתים (נ"ז ע"ב) א"ר יוחנן משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה, היינו בדבר שלא היה לו עד עתה כח וחזקה כלל בחצר. ונ"ל דאפילו תנור וריחיים יכול לעכב (מן הכביסה היינו בדבר שלא היה) מלהעמיד ואם העמיד ושתקו יש לו חזקה כדתנן התם במתני'. והיינו דתנן בפרק לא יחפור (כ' ע"ב) חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין ועושה כלים ומוכרן בשוק, פירוש דלא אחזיק להכניס לחצר שיש להם שותפות בו אלא להוציא לחוץ למכור. ומסיים התם ואינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחיים ולא מקול התינוקות, דלהא מילתא אחזוק לכל הפחות. ואפילו לכתחילה יכול לתקן ריחיים ותנור בביתו ואינו יכול למחות, שבביתו היכא שאין להן שותפות בו הוא מתקן. ובלבד שירחיק כשיעור המפורש במתני' פרק לא יחפור (כ' ע"ב) ובעניין זה קבלתי מאבא מרי. אבי העזרי.
